פסק-דין בתיק ת"א 6459-04

לפני תביעתו של מר רוג'ר רדפורד (להלן: " התובע") בעילה של רשלנות רפואית המופנית כלפי מדינת ישראל כבעליו של בית החולים שיבא ובעילה של רשלנות כלפי חברותALCON  ו- LAFAYETTE, אשר ביחס אליהן נטען כי התרשלו בייצור חומר הניגוד פנטופק ובהסברים שניתנו לגבי אופן השימוש בו והסיכונים בשימוש זה.

רקע עובדתי בתמצית

1.         התובע יליד שנת 1946, אזרח ישראלי ואזרח הממלכה המאוחדת, תושב בריטניה, החל לסבול בגיל 31, בשנת 1977, מכאבים בגבו עם הקרנה לרגלו.

במהלך כשנתיים ביקר התובע אצל רופאיו מספר פעמים, אולם לא ניתנה כל אבחנה ביחס למקורם של כאבים אלו.

בחודש אוגוסט 1979 הגיעו התובע ובני משפחתו לביקור בישראל, ותוך כדי ביקור זה נתקף התובע בכאבים עזים אשר הביאוהו לפנות ביום 12.8.1977 לבית החולים שיבא לבדיקת רופא. בבית החולים הוחלט על ביצוע בדיקת מיאלוגרפיה בה עשו שימוש בחומר ניגוד מסוג פנטופק, שהינו חומר ניגוד על בסיס שמן.

בסיום הבדיקה לא הוצא חומר הניגוד מגבו של התובע, ולדבריו בסמוך לכך החל לחוש בכאבים עזים מסוג "שונה" אשר נמשכו לאורך כל השנים הבאות, בהפוגות קלות.

התובע ומשפחתו עלו לישראל בשנת 1980, אולם לאור מצבו הרפואי וקשיי הקליטה שבו לאנגליה בשנת 1986.

במהלך תקופה זו הגיע התובע פעם נוספת לבית החולים שיבא, בשנת 1982. גם בביקור זה בוצעה בדיקת מיאלוגרפיה, אולם לאור העובדה כי התברר שבגבו נותר די חומר ניגוד מהפעם הקודמת לא היה צורך להזריק חומר ניגוד חדש.

במהלך השנים הללו ביקר התובע מספר רב של פעמים אצל רופא המשפחה, וכן אצל מומחים, במטרה להבין את מקור מכאוביו אולם לשווא. בשנת 1994 אף ביצע בדיקות הדמיה מסוג CT ו- MRI, אולם גם המומחים אליהם פנה התובע בזמנו לא אבחנו את מחלתו על פי בדיקות אלו.

למעשה, ברבות השנים, "הואשם" התובע לא אחת כי מדובר בבעיה פסיכולוגית ולא פעם ההמלצה הרפואית כללה הפניה לייעוץ נפשי.

בשנת 1998, עקב התקף חוזר של כאביו, פנה התובע לד"ר הנרי קרוק (באנגליה) אשר אישפז אותו למספר ימים וערך בדיקות הדמיה חוזרות. לשמחתו הרבה של התובע, אבחן ד"ר קרוק כי התובע אכן סובל ממחלה גופנית בשם ארכנואידיטיס דביקה (Arachnoiditis Adhesive), הגורמת להדבקת השורשים העצביים לקרומי תעלת השדרה.

בשלהי שנת 2004 הגיש התובע תביעה בישראל כנגד בית החולים וכנגד יצרניות חומר הניגוד, בה נטען שהגורם למחלה זו הינו חומר הפנטופק שהוזרק לו בשנת 1979.

ההליכים הקודמים

2.         הנתבעות הגישו בקשה למחיקה על הסף מטעם של התיישנות. לאור חשיבותה של סוגיה זו בנסיבות המקרה דנן, בו הוגשה התביעה רק בחלוף 25 שנה מהאירוע לגביו נטענת הרשלנות, התקיים דיון בה וביום 28.11.2006 ניתנה החלטה המקבלת את טענת ההתיישנות (בש"א 2960/06).

התובע הגיש ערעור על החלטתי זו (ע"א 192/07), ובדיון בערעור הגיעו הצדדים להסכמה כי התיק יחזור לבית המשפט המחוזי לשמיעת הראיות בעילת הרשלנות תוך שמירה על זכות הנתבעות לטעון שוב להתיישנות התביעה.

במהלך שנת 2011 נשמעו ראיות הצדדים וביום 18.6.2012 הוגשה תשובתו האחרונה של התובע לסיכומי הנתבעות.

חוות הדעת של המומחים

3.         המומחים מטעם הצדדים נחלקים בדעותיהם באופן קיצוני. המומחה מטעם התובע, ד"ר ולד, סובר כי מקור מחלתו של התובע בזריקת הפנטופק שקיבל בשנת ,1979 זאת לאור הימשכות התסמינים התואמים מחלה זו לאורך כל השנים. לעומתו, סבור פרופ' ריכנטל, מטעם הנתבעים, כי על אף שאובחנה אצל התובע ארכנואידיטיס רנטגנית, אין מדובר בממצא בעל השפעה נוירולוגית וכי התובע סובל מכאבים הנובעים ממצבו הנפשי. לדברי פרופ' ריכנטל, גם ההחמרה לה טוען התובע בשנים שלאחר איבחון הממצא הרנטולוגי מעידה על ההשפעה הנפשית שגרם ממצא זה לתובע.

טענות הצדדים